Free Website Counter
Free Website Counter

"לא היסס לרגע - משה יצחק טובל"


פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן
בעקבות גיבורים


לילה טוב❤️ לכולם. כמי שמתעסק בהסטוריה ומורשת קרב, אני מגלה שוב ושוב כמה סיפורי מופת מסתתרים בהסטוריה שלנו פה, כשהם לא חלק מהסיפורים המוכרים, וכמה יש לנו עוד ללמוד. בימים הקרובים, לקראת יום הכיפורים, אשתדל להביא פה את סיפורי הגיבורים של מלחמת יום הכיפורים, שפחות נחשפנו אליהם. מוזמנים לשתף לזכרם. והיום סיפורו של משה יצחק טובל, מעוטר צל"ש הרמטכ"ל


עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל. בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה
אותה שנה שמשה יצחק בא לעולם, אור ירד לעולם, שאין לך אדם שאין לו שעה שאורו יזרח, ויש בהם שאורם מתגלה כשהוא כבה ומשאיר את אורם של חבריהם.


והלך ונתגדל משה יצחק. מתלמוד תורה למתיבתא. מקשה קושיות ומתרץ סברות בין רחובות העיר בה נולד לבני ברק העיר בה גדל. ובסיום שנותיו בישיבה, החליט משה יצחק להתגייס. "הצנחן הכי גבוה בבני ברק". נתגדל בגופו, ונתגדל במצוות. ונתגדל במעשים טובים שיש ויחידי סגולה מתגדלים בהם.


ובאותה השנה, בימי אלול בהם מעוררין ומתעוררים לתשובה, היה משה יצחק תוקע בשופר כשהיה בבית הכנסת הסמוך לביתו, והוא סמוך לטלית אביו, והיה קול השופר מסובב בחלל בית הכנסת וחודר ליבות בני אדם, ויש אומרים אף יצא מחלל בית הכנסת והמשיך לאן שהמשיך.


וקולות המלחמה שלא נשמעו היכן שהיו צריכין להשמע, בהחלט נשמעו אצל החיילים, ובמוצבים ובחזית. ומשה יצחק שובץ לתפילת יום הכיפורים במוצב המזח, שם בתעלה. והיה אביו מפציר בו שמא ימצאו לו מחליף שם במוצב, למען יוכל לתקוע בשופרם של אנשי בית הכנסת. ומשה יצחק משיב לאביו ברוך ומתנצל "וכיצד אוכל לשלוח מישהו אחר במקומי לשם במקום להיות סמוך לטלית אביו?"


ובהגיע ערב יום הכיפורים, עת דנו חיילי המוצב בעניינים ברומו של יום, אמר משה יצחק שמדרש שמע מאביו, אשר מי שבאה שעתו במוצאי יום הכיפורים, זכות גדולה היא, שעולה נשמתו למעלה ברה וטהורה לאחר יום הטהרה.


ובהגיע הערב נתעטף בטליתו ועלה חזן בתפילת כל נדרי והיה דומה כמלאך-חייל ה' צבאות והיו מגיעים מכל עברי המוצב, חובשי כיפות וחובשי כיפת שמים, ורטטו הלבבות.


וביום למחרת, בעיצומו של יום, פרצה האש במלוא עוזה, והמצרים חצו את התעלה במאות ואלפים, אל מול עשרות החיילים העושים ככל יכולתם לעצור מבעד המוצב לנפול.


ולעת ערב, לאחר תפילת נעילת היום, כאשר התקרבו המצרים למוצב, היה משה יצחק עם שלושת חבריו יורה ומרחיק ונלחם בכל כוחו.


רק שבוע לפני כן, בירך משה יצחק על פרי הרימון שהחיינו בסעודת ראש השנה. והנה כעת. זעקת רימון אחר הקפיאה את העולם. ומשה יצחק? משה יצחק שהיו צריכים אותו ביום כיפור במוצב המזח, לא צעק שהחיינו על רימון זה.


משה יצחק, זינק על הרימון וספג את כל רסיסיו. כי היכן שהיו צריכים אותו, שם הוא היה. משה יצחק עלה בסערה השמיימה, במוצאי יום הכיפורים, נשמתו ברה וטהורה, לאחר שהציל את חבריו.


משה יצחק טובל. 47 שנים למלחמת יום הכיפורים. אחד מגיבוריה הרבים של מלחמת הגבורה הזו.
אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה