Free Website Counter
Free Website Counter

ישראל שינדלר - סיפור גבורה של צנחן


פינה יומית בארץ ישראל/אביתר ליכטמן
הצנחן שקפץ ללא מצנח


לא חשבתי שלעלות לגשר מול מקלעים יורים, להציל את החברים שלי זה מעשה גבורה. זו הייתה חובתי. זה כמו שאדם הגון, שזו החובה של כולנו, לא מצפה לקבל פרס על עצם הגינותו


כמעט שבת שלום לכולם! ולפני שבת פינת גבורה הסטורית על צנחן, חרדי ומעוטר עוז: ישראל שינדלר ז"ל


בימים אלו מציינים את התאריך הלועזי בו פרצה מלחמת ששת הימים לפני 53 שנים (5/6/67), ואמנם כתבנו פה לא מעט, אבל זו הזדמנות לעוד פינה בנושא .


משפחתו של ישראל שינדלר שרדה את שואת יהודי הונגריה ועלתה לארץ. ישראל הצעיר הלך ללמוד בישיבת פוניבז' הנודעת, והמשיך לישיבה גבוהה בבני ברק.


בצעד שונה מחלק מחבריו, התגייס לצבא, הגיע לצנחנים ויצא לקורס מ'כים. על אף שנפצע במהלך שירותו באופן קשה מרסיס פגז בשנות ב50, פעל עד שהצליח להעלות שוב את הפרופיל שלו כדי שיוכל לשרת במילואים לפחות כקרבי.


במלחמת ששת הימים עלה עם הצנחנים לירושלים, והשתתף בקרב בגשר גת שמנים בסמוך לעיר העתיקה. הקרב היה קשה והפצועים וההרוגים היו רבים..


שינדלר שכבר היה במקום בטוח, ראה את חבריו הפצועים על הגשר וחזר לחלץ אותם תחת אש תופת. אחרי שחילץ פצוע אחד, חזר שוב לתוך האש לחלץ נוספים.


בגדיו של אחד מהלוחמים הפצועים בערו באש, ושינדלר כיבה אותו בידיים חשופות תוך שהוא נפצע מהאש הבוערת בעצמו. אש התופת המשיכה, כשאחד מהכדורים פגע בראשו של הפצוע והוא נהרג. שינדלר שניסה להיחלץ מהכדורים. קפץ מהגשר אל נחל קדרון שמתחתיו, קפיצה של כ7 מטרים גובה. מעשה הגבורה שלו לא נגמר שם. כשהוא נקוע רגל, עם ידיים חרוכות, הוא לא חיכה שיחלצו אותו, וחילץ את עצמו לנקודה בה שכנו כוחות נוספים.
שינדלר תיאר שבפציעתו הראשונה בשנות ה50, הוא איבד המון דם, חיכה זמן רב לחילוץ, והרגיש את החיים מתרוקנים ממנו. זה גם מה שדחף אותו לא לתת לפצועים על הגשר לחכות.


ההגינות בעיניי באותו לילה הייתה להעניק את מה שהיה חסר לי בפציעתי, לפצועים האלו. לתקן את המציאות. איך הייתי יכול להמשיך לעבוד עם בני נוער שנמצאים במצבי סיכון ולשכנע אותם שאפשר לתקן אם בעצמי לא הייתי מוסיף תיקון בעולם באותו הלילה? זו הייתה חובתי


על מעשיו קיבל את עיטור הגבורה. לימים, מילא שינדל את חובתו במלחמת יום הכיפורים, ובהכנה לקרבות צליחת התעלה, נפל מהאש המצרית, מותיר לנו צוואה ברורה על חובת האדם בעולם, להוסיף ולתקן ולשפר את המציאות, ולנו נותר רק להשתדל...


שבת שלום לכולם! אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה