Free Website Counter
Free Website Counter

יום פטירת רחל אימנו - הפרוכת המרגשת


פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן
פרוכת מיוחדת שמשלבת חורבן ובניין


שלום לכולם! לפי המסורת היהודית, היום חל יום השנה לפטירתה של אחת מהדמויות המרכזיות בתרבות היהודית, רחל אימנו. דמותה של רחל סימלה את דמות האמא המלווה את בניה לגלות הארוכה, והממתינה לחזרתם. אני רוצה ביום הזה לספר דווקא על פרוכת מיוחדת ששוכנת בקבר רחל, ומנציחה את זכרם של דוד ונאווה אפלבוים


שנת 2003 הייתה שנה מאתגרת לציבור היושב בציון, בעיצומה של האינתיפאדה השניה, כשפיגוע רודף פיגוע. אחד הקשים שבהם היה הפיגוע בקפה הלל בירושלים, בו נרצחו 7 אנשים. בין ההרוגים היו אב וביתו, דוד ונאווה אפלבוים. דוד שהיה רופא במקצועו, היה מראשי מערך החירום בירושלים, והתמודד מידי שבוע עם הפיגועים הנוראיים. בערב של הפוגה מהמראות הקשים, יצא עם ביתו, נאווה, ערב לפני חתונתה, לזמן איכות שהסתיים בפיגוע בו שניהם נרצחו.


פיגוע הוא דבר נורא ואיום תמיד, אבל העצב גדל שבעתיים אל מול האבל הכפול בכלל, ואל מול שמלת הכלה של נאווה וציוד החתונה שנשאר מיותם. בשלב ראשון, הועברה השמלה לחנות להשכרת שמלות, והמתנות שנשמרו עבור הכלה, הנדוניה, נמסרו לנזקקים.


אבל הסיפור לא נגמר כאן. בקהילות מסוימות בישראל, נהגו שלאחר החתונה תופרים משמלת הכלה פרוכת לארון קודש. בעצת חברת המשפחה, החליטו להנציח את זכרה של הכלה שלא זכתה לבוא לחופתה, בפרוכת מיוחדת שתוכן משמלתה. לאחר שהפרוכת הוכנה, הגיעה השאלה לאן להכניסה. התשובה המרגשת לא איחרה להגיע: לארון הקודש שבקבר רחל.


הפרוכת הוכנסה למקום באירוע מרגש, ועד היום היא שוכנת במקום. אך לא כאן תם הסיפור. משמלת הכלה נותרו חלקים שלא היה בהם צורך לטובת הפרוכת. בהחלטת המשפחה, נתפרה מחלקים אלו חופה שתשמש זוגות שבאים בברית הנישואין. חופה שתזכיר את זו שלא זכתה לחופתה, אך רוחה קיימת בשמחות עם ישראל


ולסיום, באחת מנבואות החורבן, מוזכר הפסוק "והשבתי (מלשון והפסקתי) מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה'". באחת מנבואות הנחמה שלאחר החורבן, מוזכר "עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא...קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". דווקא אצל רחל שמסמלת את הגלות ואת הציפייה לבניין הארץ, פרוכת שמסמלת מצד אחד את הכאב וההקרבה, ומצד שני יחד עם החופה את המשך הבניין והשמחה


עד כאן להיום, אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה

צילום: תמר הירדני